יעילות של מדרסים בעלי יכולת ביומכנית להשפיע על חולים הסובלים מפלנטר פצאיטיס \דורבן כף הרגל, האם הפחתת הכאבים שורה לשינוי בפעילות העצבית ?

הפלנטר פסיה (חותלת השעל- plantar fascia ) מהווה גורם מייצב חשוב לקשת האורכית בכף הרגל ובמהלך ההליכה משתתפת כגורם חשוב במנגנון בלימת הזעזועים. כאשר העומסים על רקמת החיבור "פלנטר פסיה" עולים בשל עליה במשקל , פעילות הכוללת עומסים חוזרים וכדומה עשויה להתפתח פציעת שימוש ייתר ברקמה שתתבטא במיקרו קרעים, עיבוי ודלקת כרונית של רקמת החיבור.

מטרת הטיפול בפלנטר פצאיטיס כוללת הורדת עומסים "מגרים " על הרקמה, שימוש בתרופות נוגדות דלקת, ושימוש במדרסים התומכים בקשת.

רק כאשר כל הטיפולים השמרניים יכשלו ( גלי הלם, פיזיותרפיה, זריקות סטרואידים..) ולא תרשם ירידה ברמת הסימפטומים, אז יתכן ויומלץ טיפול כירוגי הכולל חיתוך חלקי של הפסיה הפלנטרית.

רוב גדול של הסובלים מדורבן \ פלנטר פצאיטיס יצליחו לפתור את הבעיה בעזרת טיפול שמרני.

אחד האמצעים השכיחים לטיפול בפלנטר פצאיטיס הוא שימוש במדרסים אשר מורידים את הלחצים בזמן עמידה מאזור הדלקת, תומכים בקשת האורכית המדיאלית ולרוב מביאים לירידה מיידית של הכאבים בזמן דריכה.

חוקרים רבים סוברים כי פרונציה מוגברת יוצרת מתיחה מוגברת של הפלנטר פסיה ובעקבותיה עשויה להתפתח דלקת כרונית מקומית. מחקרים על גופות מאשרים כי שימוש במדרסים עשויים למנוע מתיחה זו של הפלנטר פסיה.

מספר מחקרים הראו כי שימוש במדרסים מהווה את הטיפול היעיל ביותר בדורבן, הן באשר להורדת הכאבים, שיפור איכות הצעד והיכולת להמשיך וללכת הליכות לפרקי זמן ממושכים.

מחקרים הראו כי פד תחת העקב גם במדרסים מוכנים ( מוצרי מדף) הביא לירידה משמעותית בכאבים עד כ-12 שבועות מרגע תחילת השימוש במדרסים.

באופן תאורתי המדרסים יגררו הורדת סימפטומים כאשר:

 יורידו את העומסים המושטים בדרך כלל על הפלנטר פסיה ( חותלת השעל).

 ההשפעה של שכבה רכה ותוספת של בלימת זעזועים סביב העקב.

 חלוקת לחצים מחודשת עשויים להביא לירידה בעומסים על העקב.

מדרסים עשויים להשפיע על כף הרגל בשתי צורות, האחת בצורה מכאנית פשוטה והשנייה דרך המערכת העצבית \ פרופריוספטיבית.

מבחינה ביומכאנית המטרה היא תיקון תנועת כף רגל לקויה כמו קריסה של הקשת האורכית ומניעת תנועת פרונציה מוגברת של הקלקנאוס.

ההשפעה העצבית\ פרופריוספטיבית קיימת גם אך לרוב אין מייחסים לה דומיננטיות רבה ומבוססת על שינוי לחצים על כף הרגל ובעקבותיהם גירוי עיצבי, שינוי הטונוס של שרירי כף הרגל ותיקון מנח כף הרגל בעזרת השרירים.

מטרת מחקר זה היא לבדוק האם קיים קשר בין הירידה בכאבים של דורבן בעקבות טיפול בעזרת מדרסים ובין שינוי הטונוס השרירי סביב כף הרגל המטופלת.

במחקר נמדדו : M(muscle)-, H(reflex)-, and V(volitional)-

משרירי הסולאוס ( sol) בזמן מנוחה ופעילות על ידי emg

כמו גם מדידה של Root Mean Square (RMS)-EMG מהשרירים:

vastus medialis (VM), tibialis anterior (TA), soleus, and biceps femoris (BF) במהלך שלושה, שישה ותשעה שבועות מהתחלת הניסוי (ושימוש במדרסים).

נמדדה תנודתיות יציבתית.

מדידת פעילות חשמלית שרירית (emg) נמדד בעזרת אלקטרודות שטחיות (Surface bipolar electrodes) על שרירי :

soleus (SOL), tibialis anterior (TA), biceps femoris (BF), vastus medialis (VM) .

המדידה בוצעה בעמידה והליכה של כ10 מטרים.

במחקר השתתפו:

10 מטופלים הסובלים מדורבן \ פלנטר פצאיטיס במשך לפחות 6 חודשים שהעריכו את הכאב שלהם בפעילות כ 60%, בדיקת us זיהתה עיבוי תואם של הפסיה הפלנטרית, מבנה כף הרגל שלהם הוערך כנטייה לוולגוס מוגבר והם לא עברו שום טיפול בבעיה.

5 מטופלים שלא סבלו מכאבים שימשו כקבוצת ביקורת.

המדרסים נלקחו על פי מידה אישית ותוכננו כך שיתקנו מנח לא נכון של כף הרגל האחורית.

החומרים בהם השתמשו היו eva בנוקשות של 50 ו80 shore ומעליהם שכבה של 3.2 ממ של בולם זעזועים.

במהלך הפגישות נמדדה רמת כאב vas-.

בעזרת מכשור ניתוח הליכה נמדד אורך צעד, כמו משך שלבי הדריכה

initial period: מרגע מגע העקב ועד שכל כף הרגל מונחת על המשטח.

intermediate period: עד רגע הרמת העקב מעל המשטח.

last period: מרגע הרמת העקב ועד ניתוק הבוהן הגדולה מהמשטח.

תוצאות:

נרשמה ירידה משמעותית בכאבים תחת העקב החל מהשבוע השלישי ירידה שהמשיכה עד השבוע התשיעי, ירידה דומה בכאבי העקב נרשמה הן במנוחה והן במהלך פעילות, הכאבים במהלך מנוחה כמעט והתפוגגו לחלוטין בקרב מרבית המשתתפים בשעה שהכאבים תחת העקב במהלך פעילות ירדו באופן משמעותי אך עדיין נכחו.

ירידה בכאב זו לא לוותה בשינוי משמעותי של הרפלס וטונוס השרירים ולא נמצאה קורלציה בין המדדים.