למרות שכיחותה של התופעה, פלטפוס(pes planus ) הוא לרוב נושא שלא הובן בצורה כהלכה, היעדר ראיות ברמה הגבוהה להנחיות ואינדיקציות לטיפול מצב זה. יתרה מזאת, אין מערכת סיווג מקובלת או הגדרה של כף רגל שטוחה \ פלטפוס אצל ילדים. מחקרים שונים הציעו הגדרה המבוססת על טביעות רגליים, יחס רוחב של קשת, הערכות סובייקטיביות, או מדידות רדיוגרפיות. לרוב האבחנה של כף הרגל מבוצעת לחולים שבאבחון תצפיתי נראה כי יש להם קשת מדיאלית שטוחה, ובכל זאת זהו מדד סובייקטיבי שמזניח את האטיולוגיה או שיקולים אנטומיים ספציפיים. לפיכך, דאגת הורים והעדפת רופא נוטים להניע את הערכתם וניהולו הרפואי של מצב זה, דבר העשוי להוביל לטיפול והוצאות מיותרים במצב שלרוב אינו זקוק להתערבות.

לעיתים חולים עם כפות רגליים שטוחות בעבר ללא כאבים הופכים לסימפטומטיים. כאביהם יכולים להיות מתמשכים ומתישים, מה שעשוי להוות גורם מגביל בהשתתפות בספורט, בילוי ואפילו פעילויות יומיומיות רגילות. חולים אלה עשויים להפיק יתרון מהפניה אורטופדית.

 אנו בודקים במאמר זה את גורמי הסיכון הפוטנציאליים לכפות רגליים שטוחות, ממצאי בדיקה גופנית, ואפשרויות ניתוחיות וכירורגיות עכשוויות לטיפול בכפות רגליים שטוחות וגמישות.

תינוקות נולדים בדרך כלל עם כפות רגליים שטוחות וגמישות. בזמן הלידה כרית שומן היא המבנה הנראה הדומיננטי באזור קשת המדיאלית. במהלך העשור הראשון לחיים מתפתחת הקשת האורכית המדיאלית יחד עם העצמות, השרירים והרצועות בתוך כף הרגל. עד גיל שנתיים, ילד בדרך כלל מפתח קשת מדיאלית המובחנת בעת ישיבה. קשת זו עלולה לקרוס בזמן נשיאת משקל, דבר היוצר מראה של כפות רגליים שטוחות. רגליים שטוחות גמישות בדרך כלל מתפתחות ונעלמות עד גיל 10, אך בחלק מהמטופלים היא נמשכת לגיל ההתבגרות והבגרות. לא בטוח אם יש לראות בכך וריאנט רגיל או עיוות שעלול להוביל לפתולוגיה עתידית. בהיעדר תסמינים, מרבית המחברים מסכימים כי כף הרגל השטוחה היא צורת כף רגל רגילה וריאנט תקין לאורך החיים.

מחקרים אפידמיולוגיים רוחביים הראו כי כף הרגל השטוחה היא צורת כף הרגל הרגילה בשנים הראשונות לחיים. בילדים מגיל שנתיים ומעלה, נמצאה שכיחות של 97% של הימצאות רגליים שטוחות. השכיחות פחתה בצורה דרסטית עם הגיל, כך שרק 4% מהמטופלים היו עם רגליים שטוחות עד גיל 10.

 הדבר תומך באמונה שרוב המצבים של פלטפוס בכפות הרגליים בקרב פעוטות וילדים צעירים נפתרים באופן ספונטני לאורך העשור הראשון להתפתחות. במחקר שניתח טביעות רגל אצל 800 ילדים, נמצאה מגמה דומה, כאשר 54% מהילדים בני 3 היו עם רגליים שטוחות. השכיחות פחתה ורק ל 26% מהמטופלים בני נמצאה כף רגל שטוחה6, מה שמרמז שגילאי 3 עד 6 שנים עשויים להיות תקופת זמן קריטית להתפתחות הקשת האורכית המדיאלית .

מאמרים אחרונים ניתחו גורמים העשויים לרמוז על נטייה של הילדים לפתח פלטפוס בכף הרגל. מחקר שנערך על ידי Chen et al גילה כי גמישות גבוה יותר במפרקים, ישיבת W, מין גברים, השמנת יתר וגיל צעיר יותר היו קשורים לסיכון גבוה יותר להרעות של כפות רגליים שטוחות בילדים בגילאי 3 עד 6 שנים.

באופן דומה, Chen et al מצאו שזכרים והשמנה נקשרו גם הם לסיכון גבוה יותר להופיע עם רגל שטוחה בילדים בגילאי 7 עד 8 שנים. מחקרים אחרים מאשרים כי השמנת יתר קשורה להופעה של כפות רגליים שטוחות בילדים גדולים יותר. אין מחקרים שחקרו אילו גורמים מגדילים את הסיכון להתפתחות רגליים שטוחות סימפטומטיות, וזה תחום פוטנציאלי למחקר עתידי.

אף גורם אחד לא זוהה כגורם העיקרי לגמישות ייתר בכף הרגל בילדים. שתי תיאוריות קלאסיות ניסו לתאר את האטיולוגיה לגמישות ייתר בכף הרגל בילדים .

תיאוריה אחת מציעה כי כף רגל שטוחה גמישה היא תוצאה של ירידה בכוח שרירי כף הרגל.

תיאוריה אחרת מציעה שהקשת נוצרת בעיקר על ידי יכולתם של הרצועות לייצב את כף הרגל. חוסר יכולת של רצועת spring ligamentהוא תופעה נפוצה המקושרת באובדן קשיחותה של הקשת המדיאלית התקינה בנשיאת משקל.

הדעה המקובלת כיום בקרב החוקרים היא כי למבנה הגרמי ולרצועות משמעות גבוה בשמירה על מבנה קשת כף הרגל המדיאלית, אם כי זה עדיין נושא שנדון. השרירים המהותיים של כף הרגל תורמים יותר לחוזק, לייצוב כף הרגל בזמן התנועה ומשמשים להגנה על הרצועות. Mann and Inman הוכיחו כי אנשים עם כפות רגליים שטוחות זקוקים לשרירים מייצבים גדולים יותר במהלך התנועה ונשיאת המשקל לייצוב מבנה כף הרגל. זה עשוי להיות הסבר לכאבי שרירים שעשויים לחוות מטופלים עם כפות רגליים שטוחות סימפטומטיות.

בתמיכה בתיאוריה של חולשת שרירים, Vittore et al חקרו לאחרונה את ההפעלה של קבוצות שרירי extensor ( המיישרים) בחולים עם כף רגל שטוחה גמישה. הם השתמשו בבדיקות אלקטרומוגרפיות שטחיות כדי לאבחן את פעולת השרירים המיישרים במהלך מחזור ההליכה וגילו כי נבדקים עם רגליים שטוחות גמישות מפגינים פעילות שרירים מיישרים לקויה בשלב מגע העקב במהלך מחזור ההליכה. כמו כן נמצאה חולשה בקרב נבדקים עם כף רגל שטוחה קשיחה בהשוואה לחולים ללא כף רגל שטוחה. יתרה מזאת, עוצת הממצאים של חולשת השרירים הייתה ביחס ישר לחומרת ההשטחה של הקשת המדיאלית בכף הרגל ( עוצמת הפלטפוס). החוקרים הסיקו כי חולשת שרירים מיישרים גורמת לחוסר איזון כללי בשרירי כפות הרגליים דבר המוביל להתפתחות של כף הרגל השטוחה.

מחקר אחר שנערך לאחרונה על ידי Singh et al ניתח יישור גרמי אצל ילדים עם כפות רגליים שטוחות וגמישות. הם גילו כי פיתול טיביאלי מוגבר והתאמה מוגברת של כף הרגל האחורית, היו קשורים ישירות לנוכחות וחומרת השטחת הקשת המדיאלית בכף הרגל.

Benedetti et al ניתחו גם את מנח הגפיים בקרב 53 חולים עם כף רגל שטוחה גמישה. הם גילו כי סיבוב הברכיים הפנימי הופיע בהתאמה הגבוה ביותר בגפיים התחתונות בקרב אוכלוסייה זו, כפי שנמצא אצל 43.6% מהמטופלים. המצאות של סיבוב ברך פנימי הייתה מתואמת משמעותית עם הופעתם של תסמינים בכף הרגל, ונמצאה בהתאמה גבוה יותר להתפתחות כפות רגליים שטוחות סימפטומטיות.

התפתחות כף רגל שטוחה היא ללא ספק רב-פונקציונלית. הקשר בין עצמות, רצועות ושרירי כף הרגל, יחד עם מנח הגפיים הכללי ממלאים תפקיד בהתפתחות של רגליים שטוחות.

כפות רגליים שטוחות הן בדרך כלל ללא כאבים, ורוב הילדים מגיעים לבדיקה אורתופדית בגלל דאגה הורית . לעיתים קרובות כדאי לברר היסטוריה משפחתית של כפות רגליים כואבות או שימוש במדרסים אצל ההורים, מכיוון שמספר מחקרים מראים כי ל- pes planus עשוי להיות בעל קשר משפחתי . קבלת היסטוריה רפואית התפתחותית וקודמת עשויה לתת רמזים לנוכחות תסמונות עם ביטויים של שלד-שריר.

הבדיקה הגופנית מתחילה בבדיקה כללית שלד-שריר, שתמיד צריכה לכלול טווחי סיבוב של הגפיים התחתונות. יש להעריך זאת בצורה הטובה ביותר על ידי מדידת סיבוב פנימי וחיצוני של הירכיים. בדיקה לגמישות ייתר כללית באמצעות ציון ביייטון בן 9 נקודות מועילה גם לאבחון. ציון ≥5 עשוי להצביע על גמישות ייתר של אצל ילדים בני 5 שנים .

 נוכחות של גמישות ייתר או פיתול טיביאלי חיצוני, במיוחד בשילוב עם אנטרברזיון פמוראלי מוגזם מצדיק מעקב שוטף עקב סיכון אפשרי להתפתחות כפות רגליים שטוחות סימפטומטיות.

התפתחות מבנה כף הרגל היא סכום של אינטראקציות מרובות בין מגוון מפרקים, שרירים, רצועות וגידים. כף הרגל האחורית, כף הרגל וכף הרגל הקדמית קשורות זו בזו ומשפיעות על המיקום הכללי של כף הרגל. חולים עם כפות רגליים שטוחות לעיתים קרובות עם כף רגל אחורית במנח וולגוס (valgus hindfoot), כף רגל מרכזית באבדוקציה (abducted midfoot), ורגליים קדמיות מסובבות כלפי חוץ (pronated or externally rotated forefoot) מוביל לאובדן הקשת המדיאלית בכף הרגל.

הבדיקה צריכה לכלול בדיקת כפות הרגליים גם בתנוחת עמידה וישיבה וגם במהלך הליכה. על הרופא לבחון את כפות הרגליים מקדימה ומאחור כאשר המטופל עומד. המבט האחורי עשוי לחשוף עקב במנח ולגוס, או סימן של "יותר מדי בהונות". בדרך כלל הבודק אמור להיות מסוגל לראות רק את הבוהן החמישית והמחצית של הבוהן הרביעית כאשר המטפל עומד ומתבונן מאחור, כולל במהלך ההליכה. במצב של כפות רגליים שטוחות נראות אצבעות רגליים רבות יותר בגלל הסיבוב החיצוני של הגפה. קל להשתמש במבדק זה כאמצעי אובייקטיבי לתיעוד של כף הרגל. עיוותים זוויתיים או סיבוביים בירכיים, בברכיים, בקרסוליים או בכפות הרגליים עשויים להראות גרועים יותר במהלך ההליכה וזה יכול לעזור להסביר את הימצאותם של תסמינים כואבים. תיעוד זווית התקדמות כף הרגל בזמן ההליכה הוא דרך נוספת לעקוב אחר מגמת השינוי לאורך ההתפתחות של הילד.

קשת אורכית מדיאלית בכף הרגל תקינה בזמן ישיבה (ללא נשיאת משקל) אשר נעלמת עם נשיאת משקל היא אופיינית לכף רגל שטוחה וגמישה. מבנה הקשת המדיאלית אמור לעבור שינוי גם כאשר מטופל עובר מעמידה לעמידת בהונות (מנח אשר עשוי לבנות מחדש את מבנה כף הרגל), איבחון של תנוחת כף הרגל בעמידה על רגל אחת עשויה לחשוף בצורה טובה יותר קריסה של הקשת המדיאלית האורכית שלא תאובחן בעמידה רגילה ועשויה להעיד על תנוחת כף הרגל במהלך ההליכה.

 הקשת עשויה להיבנות מחדש בכפות הרגליים הגמישות על ידי "מבחן הרמת הבוהן", בו הבוחן מכניס את הבוהן ליישור ייתר, ומאפשר לפסיה הפלנטרית להדק ולהמתח ולהחזיר את מבנה הקשת האורכית המדיאלית בכף הרגל. כל אחת מהבדיקות הללו עשויה להרגיעה כאשר היא מוצגת להורה המודאג. אם ממצאים אלה אינם קיימים, למטופל יש רגל שטוחה נוקשה, שנותרה שטוחה במהלך ישיבה, עמידה על קצה האצבעות ובדיקת הרמת הבוהן עקב חוסר יכולת יחסי של המפרק התת-טלרי.

חשוב לקבוע את המיקום של כל כאב בכף הרגל. בדרך כלל הכאבים נמצאים בכף הרגל בצד המדיאלי של הקשת מלחץ מקומי על ראש הטאלאר שהתמוטט, שם עשויה להיווצר יבלת. כאב יכול גם להיות ממוקם בסינוס תרסי כתוצאה מפגיעה בתנועת יתר של מפרק הקרסול (subtalar joint eversion). כאבים המופיעים בפתאומיות, גרועים יותר בלילה, או קשורים לחום עשויה להוות דגל אדום ומחשידים ל לסיבות אחרות ודחופות יותר, כמו זיהום או ניאופלזמה.

לבסוף, חשוב לבחון את מצבו של גיד אכילס כאשר מעריכים ילד עם רגל שטוחה מכיוון שיש לכך השלכות חשובות על בחירת הטיפול. ניתן להעריך זאת באמצעות מבחן סילפרברסקיול (Silfverskiold test). זוהי הבחנה חשובה עבור כירורג אורטופדי בעת פיתוח תוכנית טיפולית.

טיפול בילדים עם pes planus מבוססת על תסמיני המטופל וממצאי הבדיקה הגופנית שלו. חוסר גמישות הוא לרוב סימן לפתולוגיה עמוקה יותר של כפות הרגליים, מצב זה דורש לעתים קרובות התערבות אופרטיבית. לחולים עם כפות רגליים שטוחות ללא כאבים, אין שום הוכחה קונקרטית לכך שכל התערבות זמינה יכולה לשנות את המסלול הטבעי של התפתחות צורת כף הרגל. ומעקב רפואי הוא המסלול הטוב ביותר. האפשרויות הטיפול בחולים הסימפטומטיים כוללות פיזיותרפיה, שינוי נעליים, מדרסים, ולעתים גם ניתוח.

בפלטפוס ללא סימטומים: מטא-אנליזה שנערכה לאחרונה בשנת 2012 הגיעה למסקנה כי יש מחסור בראיות איכותיות המנחות את הניהול של טיפול בכף רגל שטוחה\ פלטפוס א-סימפטומטי אצל ילדים. על הרופאים להיות מודעים לכך כאשר הם מקבלים החלטות לניהול הבעיה עבור מטופלים עם כף רגל שטוחה. הדיון המרכזי בניהול מצבים של כף רגל שטוחה גמישה אסימפטומטית הנו הצורך בשימוש בנעליים תומכות והשימוש במדרסים. נבדקו מגוון מכשירים תומכים, כולל כוסות עקב, טריזי עקב מדרסים ונעליים בהתאמה אישית .

מחקר פרוספקטיבי שנערך על ידי Wenger et al בדק את היעילות של שינוי נעליים בשינוי התפתחות הקשת האורכית. בכף הרגל בקרב 129 חולים בגילאי 3 עד 5 שנים. הם לא הצליחו להראות הבדל משמעותי בהתפתחות כף הרגל בין חולים עם שינויים בנעילת נעליים בהשוואה לקבוצת הביקורת לאחר שלוש שנות מעקב. ויטפורד ואסטרמן השוו מדרסים גנריים ומדרסים בהתאמה אישית וקבוצת ביקורת בילדים בגילאי 7 עד 11 עם רגליים שטוחות. לא היו הבדלים מובהקים בין הקבוצות ברמת הכאב המדווח, במיומנות מוטורית גסה, בתפיסה עצמית או ביעילות התעמלות.

ישנם מספר מחקרים שדיווחו על תיקון ושיפור מנח כף הרגל בעקבות שימוש בתמיכות של הקשת, טריזי עקב ומדרסים עם זאת, מחקרים אלה הוגבלו במידה רבה על ידי היעדר קבוצת בקרות תואמות. כל תיקון עשוי לנבוע מההיסטוריה הטבעית וההתפתחות של הקשת עם הגיל. מחקר שנערך לאחרונה בדק תכונות רדיו גרפיות בקרב ילדים עם רגליים שטוחות גמישות (גיל ממוצע 10) וטופלו במדרסים קשיחים בהתאמה אישית (מדרסים ביומכניים). לאחר מעקב של שנתיים השתפרו מדידות רדיו גרפיות מרובות, מה שהצביע על התפתחות הקשת האורכית המדיאלית. עם זאת, למחקר זה לא היתה קבוצת ביקורת וגם הערכות קליניות כדי להעריך שיפור תפקודי של כפות הרגליים. עדיין יש להוכיח האם שימוש במדרסים יכול לשנות את המסלול הטבעי של כף הרגל בכל קבוצת גיל אצל ילדים. טיפול מיותר בכף רגל שטוחה בילדים אסימפטומטיים יכול להיות יקר, ללא עדות לשינוי בתוצאת המטופל. מחקר שנערך על ידי Pfeiffer et al14 מצא כי כמעט 10% מהילדים עם כף רגל שטוחה משתמשים בסוג מסוים של מדרסים, למרות ש 2% בלבד דיווחו על כאבים. רופאים רבים מצדיקים שימוש אורתוטי בילדים אסימפטומטיים בהנחה שאין פגיעה. עם זאת, מחקרים הראו כי שימוש אורתוטי מיותר יכול להוביל לתלות באורתוטיקה ואף להשפעות פסיכולוגיות שליליות ארוכות טווח כמבוגר.

תחום דאגה מובהק הוא האם כף הרגל השטוחה הלא מטופלת תסבול מנטייה לכאבי רגליים כרוניות או פתולוגיה אחרת בבגרותם. אם למטופל יש רגליים גמישות ללא כאבים, בדרך כלל מאמינים כי קיימת סבירות נמוכה שהמצב יתפתח לרגליים שטוחות כואבות. עם זאת, Kosashvili et al גילו שמתבגרים עם כף רגל שטוחה בינונית עד קשה היו כמעט כפולים משיעור הכאבים הקדמיים בברך וכאבי גב תחתון לסירוגין מכלל האוכלוסיה. החוקרים הציעו כי טיפול מונע נגד עיוות חמור ומתמשך קשה עשוי למנוע כאבי פרקים בעתיד, אם כי הדבר לא הוכח. נכון לעכשיו, יש צורך בהוכחות נוספות לפני שניתן יהיה להמליץ על טיפול מונע בטיפול בכף שטוחה גמישה אסימפטומטית.

כף הרגל האחורית במכניקת כף רגל רגילה מבצעת תנועת אינוורזיון (inversion) ומספקת זרוע מנוף קשיחה להנעה במהלך סוף הדריכה והרמת העקב (push-off in gait). ברגליים שטוחות גמישות, במיוחד במצב של גיד אכילס מקוצר, יתכן כי כף הרגל האחורית לא תבצע את המעבר ל אינווזיה הדרושה ליצירת זרוע מנוף נוקשה להנעת כף הרגל, דבר העלול להוביל לכאבים בכפות הרגליים ולעייפות שרירי כף הרגל.

 כף רגל שטוחה סימפטומטית כוללת קונסטלציה של תלונות, כמו כאבים הקשורים לפעילות, עייפות שרירי כף הרגל והתעוותות נעליים מהירה. מטופלים עשויים לחוות נקעים חוזרים, במיוחד כאשר הם נועלים נעליים או מדרס המספק תמיכה משמעותית בקשת. בנוכחות תסמינים אלה, מומלץ להפנות לכירורג אורטופדי. הטיפול הראשוני בכף רגל שטוחה כואבת אך גמישה אינו פעיל. אמצעי טיפול שמרניים, כמו מנוחה, שינוי בפעילות, עיסוי ותרופות נוגדות דלקת לא סטרואידיות, הן ההתערבויות הראשוניות להפחתת הכאב. במטופלים עם גיד אכילס קצר, הטאלוס נותר מכופף (plantar flexion), ושימוש במדרסים לא מושכל עלול להגביר את הכאב כתוצאה מלחץ כנגד ראש הטאלוס. תוכנית פיזיותרפיה ביתית המורכבת ממתיחת גיד אכילס וחיזוק שרירי השוק צריכה להיות ההמלצה הראשונית. מחקר שנערך לאחרונה על ידי Blitz et al הראה כי מתיחה של גיד אכילס עשויה לסייע במניעת עיוות של אקווינוס, אך עדיין אין שום הוכחה מוחלטת כי פיזיותרפיה משנה את התסמינים הקליניים או את מבנה כפות הרגליים השטוחות. עם זאת, זוהי נקודת פתיחה סבירה.

כאשר למטופל יש רגל שטוחה סימפטומטית ללא גיד אכילס מקוצר, הרופא עשוי לשקול שימוש במדרסים כטיפול הראשוני שנבחר. שימוש במדרסים עשוי להפחית כאבים בכפות רגליים שטוחות וגמישות סימפטומטיות עבור חלק מהמטופלים. במספר מחקרים נמצא כי שימוש מדרסים בהתאמה אישית לא הוכח כיעיל יותר מאשר אורתוטיקה ללא מרשם רופא, ולכן הגיוני להמליץ על תחילה מדרסים פחות יקרים אך על פי מחקר אחר הוכיחו הפחתת כאבים באופן כמותי תוך שימוש במדרסים בהתאמה אישית בקרב חולים שסבלו מדלקת מפרקים כרונית של נוער עם רגליים שטוחות.

לעתים רחוקות תהיה המלצה על ניתוחים בכף הרגל הגמישה, למעט במקרים של כאבים מתמשכים למרות ניסיון טיפול לא ניתוחי וניהול ללא ניתוח. המטרה הכללית של הניתוח היא לספק הפחתה של התסמינים לאורך כל צמיחת הילד לבגרות. ישנן מספר שיטות כירורגיות להשגת מטרה רחבה זו של שינוי מכניקת כף הרגל וצורתה. אלה כוללים שחזור של רקמות רכות (למשל, העברות גידים), אוסטאוטומיות , וטכניקות הגבלת תנועה ללא היתוך (למשל, ארתרוזיס).

האפשרויות הכירורגיות ברקמות הרכות (ללא התערבות ברקמה גרמית) כוללות הליכי הידוק קפסולת כף הרגל, הארכות של שרירי פרוניוס ברוויס או גיד אכילס. באופן כללי, ניסיונות אלו הראו תוצאות גרועות מאוד עם שיעורי כישלון גבוהים מכיוון שהאנטומיה המבנית הבסיסית של כף הרגל אינה משתנה . לפיכך, נתוחים אלו מבוצעים בדרך כלל בשילוב עם אוסטאוטומים, שגורמים לחתוך עצמות ולמיקומם מחדש במצב אנטומי טוב יותר. כדי לסייע בשיקום המבנה האנטומי של כף הרגל.

אף על פי שבטיפול בעיוות כף רגל שטוחה כאובה של מבוגרים נהוג לבצע איחוי של מפרקים (fusion of selected joints), הליך זה אינו מומלץ באוכלוסיית ילדים, אלא אם כן קיים עיוות בכפות הרגליים הוא בעל רקע עצבי. איחוי מפרקי הוא בלתי הפיך ומביא בסופו של דבר לעלייה בלחץ במפרקי האצבעות הרגליים והקרסוליים הסמוכים בגלל חוסר תנועה של המפרקים המאוחים והעברת העומסים למפרקים שכנים. קיימת חשיבות לשימור טווח תנועה פונקציונאלי רב ככל האפשר אצל ילדים, כך שבדרך כלל נמנעים בטיפול בכף הרגל השטוחה בעזרת איחוי מפרקי. עם זאת, בקרב מתבגרים או חולים בוגרים עם רגל שטוחה בעלת רקע עצבי, איחוי מפרקי הוא אפשרות טובה, מכיוון שהוא יכול לספק טיפול מוחלט עם תוצאות אמינות.

אוסטאוטומיות בדרך כלל מבוצעות לעיוותים בכפות רגליים שטוחות גמישות. ניתוחים אלה כוללים:\

medial displacement calcaneal osteotomy

מפצה ביעילות על עקב במנח וולגוס (valgus)על ידי העברת העקב מדיאלית, דבר המאפשר שינוי וקטור מדיאלי ומייצר היפוך של גיד אכילס. במעקב פוסט-כירורגיות הראו 89% מהמטופלים שיפור משמעותי בצורת כף הרגל יחד עם שיפורים בתסמיני עייפות.

lateral calcaneal lengthening osteotomy (eg, modified Evans osteotomy)

הדגימה תוצאה קלינית טובה או מצוינת ב 93.5% מהמקרים כמו גם החוליםהראו שיפור משמעותי במדידה בלחץ ביומכני של משטח כף הרגל.

 Triple-C (calcaneus, medial cuneiform, cuboid) osteotomy

לאחר ניתוח של אוסטאוטומיה Triple-C היו גם כן תוצאות חיוביות באופן כללי מהערכה קלינית ורדיוגרפית, אם כי תוצאות אלה היו תצפיות ללא תמיכה של מחקר מסודר עם קבוצת ביקורת.

לסיכום נמצאו תוצאות חיוביות לאחר ניהול כירורגי כאשר הליך זה מבוצע על המטופל המתאים. מחקר שנערך לאחרונה על ידי Oh et al הדגים תוצאה קלינית טובה במחקר של החברה האורתופדית לכפות רגליים וקרסוליים לאחר כ 5.2 שנים לאחר ניתוחים מסוימים שכללו אוסטאוטומיה. חשוב מכך, חזרה לפעילות ספורטיבית הושגה אצל 15 מתוך 16 מטופלים, וכל החולים היו מרוצים שהם עברו את ההליך. Akimau and Flower הראו תוצאות חיוביות בקרב ילדים עם רגליים שטוחות גמישות לאחר ממוצע של 5.6 שנות מעקב כירורגי. לסיכום, נראה כי osteotomies מספקים שיפור אמין בכאבים ותסמינים של כף הרגל השטוחה. יש צורך במחקר נוסף בנוגע לתוצאות ארוכות טווח.

ארתרוזיס הוא סוג של פרוצדורה שגורמת להגבלת תנועת המפרק, אם כי היא לא מבוטלת במלואה. הליך זה כרוך בהצבת שתל מתכת החוסם תנועת יתר של המפרק הסוב-טלרי, ובכך מונע קריסה של הקשת. יש המעדיפים לבצע הליך זה מכיוון שהוא פחות פולשני מאחר ולא מעורב אוסטאוטומיה. בנוסף לשיכוך כאבים, מטרת הליך זה היא למנוע אובדן תפקוד מערכת הגידים האחורית (בעיקר גיד אכילס), ובכך למזער את הצורך בניתוח כף רגל משחזר עתידי. סדרת מקרים שנערכה לאחרונה הוכיחה את פוטנציאל התחזוקה של כף הרגל במצב מתוקן גם לאחר הסרת השתל.

אחד החששות העיקריים הנוגעים להליך זה הוא שיעור הסיבוכים הגבוה שדווח עליו ב- 4% עד 18% מהמקרים בסקירת ספרות שפורסמה לאחרונה. 57 סיבוכים שדווחו כוללים בעיה של השתל, תיקון לא נכון של העיוות, תזוזה של השתל מהסינוס תרסי, תגובה של גוף זר לשתל, עווית וכאבים בכפות הרגליים. סיבוכים אלה מנוהלים בדרך כלל על ידי הסרת שתל. למרות שרוב סדרות המקרים הקיימות בנושא ארתרוזיס מספקות תוצאות רדיוגרפיות חיוביות ושיפור יישור כפות הרגליים, שיעור הסיבוכים הוא גבוה ותוצאות לטווח הארוך לבגרות חסרים.