מחקר הבודק יעילותם של מדרסים ונעלי רוקר בטיפול בhallux rigidus

המחקר השווה שתי קבוצות האחת ההתערבות בוצעה על ידי מדרסים בהתאמה אישית, קבוצה שנייה ההתערבות בוצע על ידי נעל בעלת רוקר.

לקבוצות גויסו באופן רנדומאלי בוגרים אשר סובלים מכאבים בבסיס האגודל (לפחות 20מ"מ מתוך בקלה של 100מ"מ) באופן יומי במשך 3 חודשים לפחות, כיפוף דורסלי של פחות מ64 מעלות, כאב במישוש גב המפרק ובעלי יכולת הליכה עצמאית.

מגויסים שעברו ניתוח במקום, בעלי עוות מקומי או מצב רפואי שעשוי להשפיע על ממצאי המחקר נפסלו ולא גויסו למחקר.

איש מהמגויסים לא עבר טפול במקביל לתקופת הניסוי.

בתחילת הניסוי נלקחו נתונים על כל אחד מהנחקרים.

לקבוצת המדרסים ניתנו מדרסים בעלי reverse morton extension כמו כן טריז מדיאלי (medial wedge) הותאם לרגלים בעלי פרונציית ייתר על פי הצורך.

לקבוצה השניה בוצע התערבות בעזרת נעלי רוקר מסוג MBT, בעלי רוקר משמעותי לאורך כל הנעל.

 ניתוח ההליכה בוצע באופן דומה בשתי הקבוצות, בקבוצת המדרסים בוצע השוואה של ניתוח הליכה בזמן הליכה עם הנעליים הפרטיות של המטופל פעם עם ופעם ללא המדרסים, בקבוצת נעלי הרוקר ההשוואה בוצעה בין הליכה עם הנעלים הפרטיות ובין נעלי הרוקר.

כ97 איש השתתפו בניסוי וחולקו בין הקבוצות באופן רנדומאלי.

קבוצת המדרסים הראתה מעט שינוי קינמטי בבדיקת ההליכה ולמעט מעט ירידה בטווח הברך לא נרשם שינוי משמעותי נוסף בשעה שקבוצת נעלי הרוקר הראתה ירידה במקצב הצעד ובמשך זמן נשיאת המשקל על הרגל, ירידה בטווח הסגיטאלי של מפרק הירך במחזור ההליכה.

בבדיקה של לחצים בקבוצת המדרסים אובחן כי הייתה עליה בלחץ תחת עצם המסרק ה-5 כמו גם על מרכז כף הרגל בשעה שנרשמה ירידה בלחצים תחת עצם המסרק הראשונה.

בשעה שקבוצת נעלי הרוקר הורידה עומס תחת כל שורת ראשי המסרקים ותחת העקב.

בשתי הקבוצות העומס על ראש עצם המסרק הראשונה ירד במידה שונה (אך באופן שונה) דבר שעשוי להוריד את התדרדרות השינויים הניוונים תחת ראש המסרק הראשון, אך שני האמצעים ביצעו זאת בצורה שונה.

המדרסים כמעט ולא שינו את צורת ההליכה בשעה שנרשמו שינויים בפרמטרים רבים במהלך ההליכה עם נעלי רוקר, בשעה שהליכה עם המדרסים העבירה את העומס מראש עצם המסרק הראשונה לעצמות המסרק החיצוניות ולמרכז כף הרגל.

במחקר קודם על מדרסים להלוקס ריגידוס השתמשו בהתקן דומה- reverse morton extension המטופלים דיווחו על שיפור בכאבים ובטווחי בסיס הבוהן הגדולה אך במעבדת הליכה לא הצליחו למדוד ירידה של טווח הכיפוף הדורסלי של בסיס האגודל בשל שימוש במדרסים ( מה שבאופן תאורתי חייב להתרחש, יתכן ומחקר זה ותוצאותיו עשויות לשפוך אור על הדרך בה המדרסים מורידים את העומס מבסיס האגודל.

מגבלות המחקר:

גם המשתתפים וגם החוקר לא היו עיוורים לסוג ההתערבות.

המחקר בוצע לאחר ביצוע הליכת התרגלות קצרה ל נעלי רוקר \ מדרסים אך אין המחקר מצביע על שינויים ארוכי טווח לאחר הליכה של מספר ימים , שבועות או חודשים עם האמצעי שניתן לנחקרים.

במחקר זה לא נבדקה הקינמטיקה של הבוהן הגדולה בשל חוסר אמצעים, שינויים בזוויות הפעולה של הבוהן בזמן הליכה עשויים להיות מהגורמים העיקריים לאפשרות טיפול באוסטאוארטריטיס של ראש המסרק הראשון.