21 מטופלים בעלי תסמונת גמישות ייתר גויסו למחקר (13 נשים) עם גיל חציוני של 10 שנים (IRQ = 4.12). ההליכה של הנחקרים נותחה באמצעות מסלול ההליכה GAITRite, בתחילה בהנעלה הרגילה משלהם בלבד ומיד לאחר מכן תוך שימוש במדרסים מוכנים. ההליכה נבדקה במהירות המועדפת על המטופלים ולאחר מכן התבקשו ללכת לאט יותר כדי לאתגר את שיווי המשקל הדינאמי שלהם.

ההליכה נראתה מסונכרנת יותר, עם ירידה באורך הצעד ובשונות הרוחב, כאשר המשתתפים קיבלו מדרסים. הווריאציה הייתה הגדולה ביותר כאשר המשתתפים התבקשו ללכת לאט יותר. העמדה הכפולה הייתה פחותה משמעותית במהירויות איטיות יותר כאשר נוספו המדרסים.

תוצאות המחקר מראות כי למדרסים השפעה מיידית על דפוסי ההליכה במטופלים עם גמישות ייתר. מחקרים עתידיים צריכים לחקור את ההשפעות ארוכות הטווח של המדרסים באוכלוסייה זו ולכלול השפעת המדרסים ארוכת הטווח על תסמינים כמו כאב.