hallux rigidus \ הלוקס ריגידוס  

אפידמיולוגיה הלוקס ריגידוס ( hallux rigidus)

כ40% מהאוכלוסייה הבוגרת ( מעל גיל 50) בארה"ב סובלת מבעיות בכפות הרגליים, כ 2.5% מאוכלוסיה זו סובלת משינויים ניוונים של המפרק בבסיס הבוהן הגדולה ( mtp j) המכונה הלוקס ריגידוס, הלוקס ריגידוס הוא האוסטאוארטריטיס השכיח ביותר בכף הרגל. בקרב 80% מהסובלים מהלוקס ריגידוס הבעיה תופיע בשתי הרגליים ולכ98% מהם יהיה רקע משחתי גנטי.

בחלק מהמחקרים נמצא כי גברים נוטים להלוקס ריגידוס יותר מנשים כמו כן הבעיה נמצא בשכיחות גבוה יותר בקרב אתלטים.

הסיבות להופעת הלוקס ריגידוס אינן ברורות, הבעיה עשויה להופיע על רקע טראומה מקומית אך במרבית המקרים הלוקס ריגידוס מופיע ללא אירוע טראומתי קודם, העובדה שהגורם הגנטי דומיננטי כל כך מצביע על כך שהבעיה מופיע בשל מבנה מפרק הנוטה לשחיקה או מבנה סחוס הנוטה לשחיקה.

גורמים תורמים שהועלו במחקרים השונים הם הנעלה צרה או קצרה, הליכה בנעלי עקב, מבנה כף רגל בעל מטטרסוס ראשון ארוך ( index plus ), מבנה כף רגל לקוי כמו פלטפוס או קשת גבוה ונוקשה, קיצור שרירי סובך או מקצועות ספורט הכוללים עומסים חוזרים על המפרק.

בעיה נוספת שתוארה בספרות כגורמת להלוקס ריגידוס מכונה ,metatarsus elevated primus, דפורמציה בה עצם המסרק הראשונה מורמת, השריר המכופף הקצר של הבוהן הגדולה ( flexor halluxis brevis ) נמצא בהפעלת ייתר מנסה להביא את האגודל מטה למגע עם הרצפה, כל שיחלוף זמן השריר עשוי להתקצר דבר שיביא להגבלת טווח היישור ולעומסים גבוהים על המפרק בבסיס הבוהן הגדולה.

מטופלים הסובלים מהלוקס ריגידוס ברך כלל מגיעים למרפאה עם כאבים מקומיים בבסיס האגודל, במקרים רבים הכאבים בגב המפרק ומוחמרים בזמן פעילות בעיקר פעילות הכוללת טווח יישור או יישור ייתר כמו בריצה, ירידה במדרגות או ירידה לסקוואטים\ לאנצים.

הכאבים לרוב יוחמרו בנעלים גמישות כמו כפכפים וישתפרו בנעלים קשיחות בעיקר כאשר החלק הקדמי של הנעל קשיח.

במקרים מסויימים המטופלים עשויים להתלונן על תופעות נוירולוגיות כאשר עצב ה dorsomedial cutaneous nerve נצבט בין האוסטאופיטים ובין הנעל.

במהלך מישוש המפרק בבסיס הבוהן ניתן יהיה לחוש בהתעבות המלווה ברגישות מקומית של האוסטאופטים בגב המפרק (j mtp).

בבדיקה יישור הבוהן הגדולה ( dorsal flexion) יהיה מוגבל וכאוב בשל צביטה של האוסטאופיטים בגב המפרק בבסיס הבוהן הגדולה, כיפוף הבוהן הגדולה יהיה כאוב בשל מתיחת מיישר הבוהן הגדולה (extensor hallucis longus) והמגע שלו באוסטאופיטים.

בבדיקת דחיסה של המפרק ( mtp j) מכונה גם ‘grind testing’ יופיע כאב מקומי במפרק.

בקרב חלק מהמטופלים ניתן יהיה להבחין ביישור ייתר במפרק interphalangealכמנגנון מפצה לחוסר התנועתיות במפרק ה mtp j .

באופן תקין מוערך כי טווח התנועה ליישור ( dorsal flexion ) של מפרק ה mtp j הוא כ75 מעלות וטווח הכיפוף ( Plantar flexion) הוא כ 35 מעלות במצב של הלוקס ריגידוס חייב להיות הבדל מובחן בין כף הרגל הסימפטומטית לכף הרגל הבריאה.

כאב יופיע בהפעלה אקטיבית של מיישר האגודל ולעיתים גם של מכופף האגודל, עליה על קצוות האצבעות תהיה כאובה ולעתים בלתי אפשרית

הלוקס ריגידוס יכול להיות מאובחן בצילום רנטגן פשוט, בצילום ap ( מלמעלה למטה) ניתן יהיה לראות היצרות של המרווח המפרקי, עיבוי של המפרק משני צידיו ( אוסטאופיטים) חוסר חלקות ויישור של המטח הפרקי.

קלסיפיקציה רנטגנית של הלוקס ריגידוס ע"פ Hattrup and Johnson

דרגה ראשונה: הצרות מרווח פרקי מלווה באוסטאופיטים קטנים.

דרגה שנייה: הצרות משמעותי של מרווח המפרקי מלווה באוסטאופיטים משמעותיים ובחובר חלקות מפרקי.

דרגה שלישית: הצרות עד מחיקת המרווח המפרקי, אוסטאופיטים גדולים חוסר חלקות מפרקי משמעותי מלווה בגופיים חופשיים במפרק

במרבית המקרים הלוקס ריגידוס עשוי להיפטר על ידי טיפול שמרני, הטיפול השמרני מתחיל בבחירת נעליים, הלוקס ריגידוס דורש נעליים רחבות וגדולות בעיקר באזור הכאוב ( בית האצבעות) כך שלא ייווצר לחץ על גב המפרק, הנעליים צריכות להיות קשיחות בעיקר בחלק הקדמי של הנעל.

אופציית הנעלה מומלצת היא נעליים בעלי רוקר חיובי אשר יאפשרו גלגול של הרגל לפנים ללא יישור ייתר של המפרק mtp1 j.

השימוש במדרסים אורתופדיים הוא אחד האלטרנטיבות החשובות ביותר בניסיון לטפל בהלוקס ריגידוס, המדרסים צריכים לכלול תמיכה בקשת בעיקר הקשת הקדמית, עשויים לכלול מטטרסאל פד בכדי לנסות ולהבעיר חלק מהעומס לעצמות המסרק במרכז כף הרגל.

מדרסים להלוקס ריגידוס חייבים לכלול אחד משתי אופציות:

מורטון אקסטנשיון ( Morton extension ) או בשם אחר שנט קשיח אשר יקשיח את המדרסים תחת המפרק הפגוע ויאפשר הגבלת תנועה במפרק.

ריוורס מורטון אקסטנשיון ( reverse Morton extension ) הוא למעשה הורדה של החלק של המדרס שנמצא תחת הבוהן הגדולה, דבר שיאפשר לבוהן הגדולה ליפול מטה ולהתייצב בזווית כיפוף ( plantar flexion ) ובכך לצמצם את זוויות היישור בהם המפרק יאלץ לעבוד.

תרופות נוגדות דלקת ( nsaids) או תרופות נוגדות כאב עשויות להיות שימושיות רק במצב של דלקת אקוטית במקום בכדי להרגיע את הכאבים.

טיפול פיזיותרפיה מנואלי שיכלול מניפולציות, מובילזציות או עיסוי מקומי תוך התייחסות לכל השורה הראשונה ולדפורמציות פרוקסימאליות בגפה.

חיזוק ומתיחת שרירים בעיקר שרירי הסובך וטיפול אקטר ותרפי.

מאמר נוסף בנושא הלוקס ריגידוס בקישור